ימי מלחמה ודאגות של שיגרה
אוגוסט 2006
כבר חודש שמתקיימת לחימה בצפון, ובעצם לא רק בצפון.. כבר חודש שהמדינה עצרה את מהלך חייה והכניסה רגליים אל תוך בוץ המלחמה..
כבר חודש שאנחנו מחכים שיקרה משהו טוב שיסיים את המערכה בתחושה של ניצחון בתחושה של ביטחון, מחכים שיובס הרשע שתובס התוקפנות שתוכרע הקיצוניות.
חודש ימים של מלחמה שמחזירה אותנו הרבה שנים לאחור. אל חוויה של מלחמה על הקיום, על הבית, משהו שפרש מהתודעה שאם להודות על האמת כנראה שהתחבא לה בשיפוליה. חיינו בתחושה שלא נצטרך עוד.. שניתן לפרק את מערך המילואים, שניתן לקצר את השירות הצבאי, שניתן להסב כוחות ומשאבים אל המצאות של שלום.. אבל מסתבר שלא כך הוא ושלצד חיים, של שלום, אהבה ורעות נצטרך להמשיך ולפתח את יכולות ההגנה הלחימה וההישרדות.
צוות המכון שחלקו עסוק בימים אלה במתן עזרה ראשונה לפגועי המלחמה, בתמיכה וסיוע למשפחות השכול החדשות והוותיקות, בסיוע בתוך המערך המטפל הציבורי, בעזרה למשפחות שהתפתחה בהם חרדת המלחמה, עושה גם מאמץ גדול לקיים את שיגרת הטיפולים. משפחות, יחידים וילדים, אשר קיום שגרת הטיפול, היא עוגן עבורם.
מעבר לדאגות הנוראיות והדרמטיות המתפתחות בצל המלחמה, נשארות אצל כל אחד מאיתנו, גם אם מוקפאות משהו, המלחמות של היומיום, בחזית הלמידה..הקריירה.. הזוגיות.. איכות החיים.. הבריאות.. היחסים עם הקרובים.. כל אלה דרים להם בתוכינו מחכים לצאת, ברגע אחרי המלחמה או שיש שהם מוצאים להם מוצא בסדקים של הפוגה.
ובסבך הקרבות האמיתיים הכל כך קשים, מתקיימות להן בכבוד סתם בעיות של אנשים...
שנדע ימים טובים.
יוסי.